top of page

צביונת \ יעל אורן-סופר

​

יעל אורן-סופר מציגה בחלל שישי ראשון ציורים ומיצבי קרמיקה המתארים פריטים, דמויות ארכיטיפיות ובעלי חיים המפעילים יחד מערכת דינאמית. 

תהליך עבודתה של האמנית ידני ועמלני ומרובה שכבות. באמצעות הצילום היא מלקטת דימויים נראים לעין מתוך התא המשפחתי המצומצם, ובעקבותיו  נוצרים הציורים על בדי הקנבס ועל גבי המצעים הקרמיים. אלו נגזרים ונחתכים מתוך הפורמט (הבד\החימר)  , מודבקים על בדים חדשים ומוברגים על פני הקירות בחלל התערוכה.  כמו הקרמיקה, גם בד הקנבס נחקר על ידי האמנית כחומר ומוצג חתוך,מקופל והפוך.

בעשייתה של אורן-סופר, מעשה הפירוק מוביל אל חיבור. מושאי הציור נפרדים מהרקע וממרחב המחייה שלהם ומכונסים מחדש  אל תוך החלל הריק. נוכחות הדימויים בחלל מדמה ציור מערות קדום הבנוי מפרגמנטים אשר נאספים לסיפור חזותי שלא ניתן לקשור למרחב או לזמן. המציאות המצוירת ממשיכה להתהוות על קירות החלל באמצעות קווים וכתמים בעזרתם משלימה אורן-סופר את ציוריה ומחברת  את סך החלקים למעשה שלם. 

הדימויים שבהם עוסקת אורן-סופר נקשרים לשיתופי פעולה שונים , למצבים של שיווי משקל ולכוח המשיכה. חלקם כלואים בתוך מסגרת הציור, בתוך צנצנות,  ואחרים משוחררים לחלל.  

הפיל , חד הקרן, והחיות שבתוך הצנצנות, הן חיות פלאיות הנשזרות בעבודותיה של האמנית  אל תוך עולם הדמויות , מעצימות אותן אך כמו מאבדות  את דרכן הפראית והקסומה. הביות והכיבוש שלהן בידי הילדה והאישה והשימור שלהן בתוך הצנצנות, מעוררים השתאות  לצד כאב על העלמות אופיין הטבעי  והפנטסטי.

השם הלא ברור-צביונת- ספק חיה ספק שם חיבה ספק הטיה של צבע, היא למעשה חיה ממשית אשר שאולה מספרה של דלין מתיה- הקפות ביער. בספר לחוטבי העצים אגדה על הצביון האומרת שכיס המרה שלו נמצא בראשו ולא בבטנו, ולכן בשרו מתוק. בן לחוטבי העצים מפריך את הטענה הזו, כאשר הוא מבתר את הצביון ומתעקש לשאול מדוע הטעוהו. הפרכת טענה  זו הופכת בספר למטאפורה ומסמלת את כל הדברים אשר אינם נשאלים מחשש שיפרו את העמל היומיומי.

 

ליווי תערוכה :  איילת השחר כהן

bottom of page